מרווה אבו סביח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה נשוא תיק זה הוגשה מכוח פוליסת תאונות אישיות תלמידים, בגין אירוע נזק מיום 5.1.98, אשר במהלכו נכוותה התובעת.

הנתבעת פיצתה את התובעת על פי הפוליסה בגין הנכויות אשר לא היו שנויות במחלוקת.

שתי שאלות עיקריות נותרו במחלוקת בין הצדדים והן:

זכאותה של התובעת לפיצוי בגין הנכות אשר קבע לה פרופ' דן מלר בגין "פגיעה בסיבולת הגוף".

האם זכאית התובעת למענק החמרה.

הפגיעה בסיבולת הגוף

הצדדים הסכימו על מינויו של פרופ' דן מלר.

בחוות דעתו קבע פרופ' מלר כי לתובעת נותרו נכויות כמפורט להלן:

נכות בשיעור 30% בגין צלקות בפנים.

נכות בשיעור 20% בגין צלקות בגוף.

נכות בשיעור 30% בגין פגיעה בסיבולת הגוף לתנאים אקלימיים (חום ולחות), מותאם לידע המוסכם ברפואה בשני העשורים האחרונים.

נכות בשיעור 20% בגלל פצעים כרוניים פתוחים בשני העקבים.

נכות בשיעור 10% בגין אקטרופיון של העפעף השמאלי התחתון (משיכה מטה של העפעף).

פרופ' מלר הוסיף כי לאור מינה וגילה של התובעת הוא ממליץ לקבוע את נכותה בגובה 80%.

בהתאם לחוות הדעת פיצתה הנתבעת את התובעת על הנכויות שקבע פרופ' מלר, למעט הנכות בגין הפגיעה בסיבולת הגוף שכן לטענתה פגיעה זו אינה מכוסה בפוליסה.

הגדרת המונח "נכות" כפי שהיא מופיעה בפוליסה היא:

"דרגת אי-כושר פיזי על פי המבחנים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 על כל תיקוניהם (להלן – "התקנות") למעט תקנה 15 לאותן תקנות, למעט דרגת נכות כאמור אשר נמוכה מ- 5% ולמעט דרגת נכות בגין צלקות אסטתיות בלבד."

ב"כ התובעת שלח אל פרופ' מלר שאלות הבהרה ובין היתר שאל האם לנכות שקבע בגין הפגיעה בסיבולת הגוף יש אחיזה בתקנות. בתשובה לשאלה השיב פרופ' מלר:

"לצערי הרב – לא. תקנות המל"ל תוקנו בשנת 1954, והתקנות בגין צלקות לא שונו מאז, ולא התעדכנו בהתאם להתקדמות הידע המדעי-רפואי".